<h1>חוקות הדיינים סימן ס"ה</h1>
<h2>דף ד.</h2>
האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' והילך כלומר הנם בידי שהרי עדיין לא הוצאתים ה"ז פטור משבועת התורה משום דכיון שא"ל הנה הנם בידי ובא ונוטלן הרי הם כאלו היו ביד המלוה ושאר הנ' שלא הודה בהם הרי הוא ככופר בכל ולפיכך אינו חייב שבועת התורה אלא שבועת היסת כך מפורש במציעא בפ"ק.
ובין שיהי' מלוה ובין שיהי' פקדון אם א"ל הילך אם המעות הם בידו או ברשותו ה"ז פטור משבועת התורה, אבל אם א"ל הילך משכון זה בג' דינרין שאני חייב לך ה"ז חייב שבועת התורה משום דמשכון אינו הילך כיון שהוא [אינו] קונה אותו לחלוטין כן הוא בפ"ק דמציעא וכן הוא בפ' שבועת הדיינים וכן כתבו הגאונים ז"ל.
<h2>דף ה.</h2>
וכיצד היא שבועת היסת שמחרימין ואומרים אם אין חייב לו מעות אלא שהוא תובע ממך ברוך תהי' מפי השם ואם לאו ארור תהי' מפי השם וזו השבועה תיקנו רב נחמן ובית דינו ולשון היסת הוא המלכה מלשון [דברים י"ג] כי יסיתך אחיך דמתרגמינן ארי ימלכינך ור"ל שנמלכו עליה רב נחמן ובית דינו משום דחזקה אין אדם תובע ממון אלא א"כ יש לו וזה הנתבע ג"כ חזקה הוא עליו דאינו מעיז פניו בפני בע"ח מפני שאין מי שיודע האמת כמוהו אלא משמט הוא עצמו ואומר בלבו אכפור לו עכשיו עד שיהי' לי מעות כדי שאפרענו לפיכך הטילו עליו שבועה כדי לאיים עליו ויודה. ושבועת היסת אין הנשבע נוטל ס"ת בידו אלא החזן של ב"ה מחרים ואומר כמ"ש וכ"ז הוא כדי לאיים עליו אעפ"י שלא היה צריך להחרימו בס"ת. וכתב ר"מ ז"ל בשם רבותיו [פ"א מטו"נ הי"א] שכל מי שנתחייב שבועה בין של תורה בין של דבריהם אפילו היסת יש לו להחרים סתם קודם שישבע על מי שיטעון עליו שום דבר שאינו חייב בו כדי שישב[י]ע אותו בחינם ויענה המשביע אמן ואח"ך ישבע זה וכ"ז הוא כדי שימנעו בני אדם (משבועת) [מטענות] שקר עכ"ל.
